ניוזלטר:   הרשם עכשיו  |  ארכיון

מפעל משנה תורה - פתח דבר

להורדת המאמר המלא

ברוך אתה ה′ אלוהינו ואלוהי אבותינו, שהחיינו וקיימנו, במלוא משמעות המילים, והגיענו לזמן הזה, להעמיד לפני כל בית ישראל את חיבורו של מורנו הגדול הרמב"ם, ספר "משנה תורה", בהוצאה מהודרת, מוגהת ומאירת עיניים, מלווה בביאור, בניסיון להתקרב עד מקום שידנו מגעת לנוסח שיצא מתחת יד רבנו הקדוש משה בן מימון, מאור האפלה, הנשר הגדול, 1 ולביאור הנאמן לדבריו כפי שעולה ממשנתו הרחבה.

"משנה תורה", חיבור מופלא זה של זיו התורה, אשר לפניו לא היה כמוהו, ומאז ועד עתה אין כמוהו, כליל השלמות הוא בהיקף העניינים הכלולים בו, במיון הדברים ובסדר המופתי של הצגתם, בלשונו המלוטשת של הרמב"ם ובדיוק התיאור והניסוח.

לא פעם הרמב"ם מתפעל מדרכי הניסוח המדויקות של חכמי המשנה, שהשכילו לתאר במילים אחדות עניין עמוק ושלם בהליכות החיים, אשר הוא עצמו נזקק לבארו בכמה פרקים. דומה שדבריו הנפלאים בעניין זה ראויים להיאמר אף על חיבורו שלו (הקדמת מסכת אבות, סוף פ"ה):

כבר כללו חכמים עליהם השלום כל העניין הזה בלשון הקצר ביותר שיכול להיות, והקיפו את העניין היקף שלם מאוד מאוד, עד שכאשר אתה מתבונן בקוצר אותם המילים איך נאמרו על העניין הגדול והעצום הזה בכללותו, שכבר חוברו בו חיבורים ולא הקיפו את כולו, תדע שהוא נאמר בכוח אלוהי בלי שום ספק כלל.

העומד מול מלאכת שמים מרשימה זו אינו יכול להישאר שווה נפש, לא לנוכח היצירה המופתית שלפנינו ולא לנוכח דרך בנייתה: מפעל אדירים של איש אחד שטבעו נודע בעולם עוד מפירוש המשנה שכתב בצעירותו. ואף על פי שהקדיש את זמנו גם להנהגת קהילתו ולשיעורי תורה, סיים את חיבורו לבדו תוך זמן קצר, עשר או לכל היותר ארבע-עשרה שנים. 2 אין זאת אלא שסיוע אלוהי ליווהו בעבודתו.

ספק אם אפשר להקיף את תורת ישראל וחכמתה טוב יותר ממה שעשה הנשר הגדול, ומה נאים הם הדברים שנאמרו עליו במהלך הדורות: "ממשה עד משה - לא קם כמשה".

פרק א - משנה תורה

 שם הספר  בשם ה′ אל עולם  "משנה תורה" - כל התורה  "משנה תורה" - לכל העם  ספר מופת  הלכות והליכות  "משנה תורה" ו"מורה הנבוכים"  יתרון המהדורה והנחיה ללומד

שם הספר

בהקדמתו לחיבורו, הרמב"ם עומד על משמעות שמו של הספר (הקדמה, לט). וזה לשונו:

לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.

דורות שלמים לא הבינו אל נכון מטרת הצהרה זו, כפי שנבאר אותה להלן, ואף ראו בקריאת שם זה לספר, כאילו הוא משני בחשיבותו לתורה, מעשה נועז מדי, ולכן דבק בו הכינוי המעודן יותר ′היד החזקה′, הן כציון לי"ד הספרים שבו, כלומר ארבעה עשר, הן משום שבפסוק האחרון המסיים את התורה נאמר:

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

נדמה שהפסוקים המלמדים על חובת המלך לכתוב לעצמו ספר תורה שני, נוסף על הספר שצריך לכתוב לעצמו כל יהודי, עמדו לנגד עיני רבנו (דברים יז,יח-כ).

והיה כשבתו על כסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את יי אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאול, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

בחירת שם זה לחיבור מקבלת אם כן משמעות נוספת. זהו ספר מלכות, ספרם של בני המלכים, כמו שאמרו חכמים: "כל ישראל - בני מלכים הם"3.

חזור למעלה

בשם ה′ אל עולם

הרמב"ם, כאברהם אבינו בשעתו, מחדש את היסודות שאבדו, וקורא "בשם ה′ אל עולם".

הקריאה הזו פותחת יותר מ-26 פעמים את חיבוריו של הרמב"ם: היא נמצאת בכל אחד מ-14 הספרים של "משנה תורה", בכל אחד מששת סדרי המשנה שפירש, בכל אחד משלושת החלקים של "מורה הנבוכים" ובכל אחת מאיגרותיו החשובות.

הקריאה היא קריאת קידוש השם. יש מנהיג לעולם! "עולם" בלשון המקרא מציין מושג של זמן, נצח, אך הרמב"ם מפרש אותו גם במובן של מקום: ה′ הוא בורא העולם. יתר על כן, הקריאה הזו מכוונת ליושבי כל העולם, לכל בני האדם (מו"נ ג,כט; עבודה זרה א,ג5). הקריאה הגדולה של הרמב"ם, כקריאתו של אברהם אבינו, פונה לכל בני אנוש להכיר בה′, שהרי "התורה היא אב לכל" (פה"מ עדויות ח,ז; וראה ביאורנו מלכים יב,ב2), ובימות המשיח "יחזרו כולם לדת האמת" (מלכים יב,א), והרי ספר התורה "הוא העד הנאמן על כל באי העולם" (ספר תורה י,יא). זוהי קריאה לדעת את האמת ולהכיר בה, "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה" (מו"נ ג,יא), והעולם נעשה טוב יותר.
חזור למעלה

"משנה תורה" - כל התורה

במבוא לספר "משנה תורה" (להלן עמ′ 3, עיין שם), עמדנו על הסיבות לכתיבת הספר, על מטרות הספר ועל קהל היעד שלו, התקֵפות בימינו אף יותר. כאן נחדד את אחת המסקנות הנובעות מתפקידו של הספר.

אין לנו ספר כמו "משנה תורה", שהאדם יכול לקרוא בו ולהבין את התמונה הכללית בעולמה של היהדות בלי סטייה, בלי טשטוש, בלי דעות רבות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, העלולות להפקיע מן האדם את היכולת לחיות חיי תורה בשלמותם מבלי לחשוב ש"כאילו המטרה והתכלית היא ההכשרה בויכוחים, לא יותר" (איגרות הרמב"ם, עמ′ רנח4).

השבת כבודה הראוי של התורה תתאפשר רק עם הקפת כל פרטיה, הכוללים את כל יסודות האמונה, שהם אמת בכל זמן ומקום, ואת כל הדין והמעשה לעם ישראל, בין המחויב עתה בין הנשאף והנרצה, שיתחייב במהרה בימינו, עת ייכון עולם במלכות שדי5. זו משמעותו של הפסוק הבא בפתיחת הספר: "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך" (תהלים קיט,ו). כלום אפשר לתאר את כבוד התורה ואת כבוד עם ישראל מבלי חזון המקדש ודרכי הטהרה? מבלי עבודת הארץ ויישובה? מבלי הנהגת הסנהדרין והדר המלכות? מבלי יפי המשפט העברי המקורי ואמיתתו?

דבר מפליא הוא שבעיצומה של חשכת הגלות הארוכה, בשעה שהיו ישראל רחוקים מארץ קודשם ובשפלות מאין כמוה, "דווים דחופין ומסוחפים ומטורפים וייסורין באין עליהן",6 אזר הרמב"ם חלציו בקנאה טהורה לה′ והגיה אור גדול לעם ההולכים בחושך. ואלה דבריו באיגרתו לתלמידו החביב עליו כבנו, ר′ יוסף ב"ר יהודה, אשר למענו נכתב ספר "מורה הנבוכים":

דע שאני לא חיברתי ספר זה [=משנה תורה] כדי להתגדל בו בישראל ולא כדי לקנות לי שם... ואמנם [=אלא] חיברתיו, וה′ הוא היודע, לעצמי תחילה,7 להקל הדרישה והחיפוש למה שאצטרך אליו, ולעת הזקנה, ולשם ה′ יתעלה, לפי שאני באמת קנֹא קנאתי לה′ אלהי ישראל בראותי אומה מבלי ספר מחוקק כולל באמת ומבלי דעות אמתיות ומבוררות, ועשיתי מה שעשיתי לשם ה′ בלבד.8

בהמשך דבריו עולה החזון המאפיין את כתיבתו:

וכל מה שתיארתי לך על מי שלא יקבלוהו כראוי לו, אין זה אלא בדורי. אבל בדורות הבאים, כאשר תסתלק הקנאה ותאוות השררה, יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו.

כמובן, לא כל פסק הלכה של הרמב"ם התקבל על כל הפוסקים בדורות שאחריו, ויש שנטו אחריו יותר ויש שנטו פחות, אך עדיין אחד ויחיד הוא הרמב"ם, שגרם לכך שספרו מעורר בלב הלומד את החזון הגדול למימושה השלם של התורה, לשאיפה למימוש המציאות בשלמותה, ולא רק לדיון ועיון שאין בהם מעשה.

כל הלכה היא מסר הגותי. היא באה מרעיון גדול והולכת ליעד מאחד גדול (כפי שנפרט להלן, הלכות והליכות). לכן שלמותה של התורה העוסקת בכל היבטי החיים כה חשובה. אמירה זו איננה רק רעיון הגותי אלא הלכה למעשה. בזמן שהמציאות מתוקנת, אין תלמיד חכמים מתמנה לרב לפסוק הלכה בעניין מסוים, אלא אם הוא בקי בכל התורה כולה (סנהדרין ד,ח):

ויש להם [מותר להם, לסנהדרין] למנות לכל מה שירצו, לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים.

כיצד? חכם מופלא שראוי להורות בכל התורה כולה, יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון, לא להורות באיסור והיתר. או ייתנו לו רשות להורות באיסור והיתר, לא לדון דיני ממונות. או ייתנו לו רשות לזה ולזה, אבל לא לדון דיני קנסות. או לדון דיני קנסות, אבל לא להתיר בכורות במומן. או ייתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים. וכן כל כיוצא בזה.

גם לפסיקות שאינן דורשות מיומנות גדולה מדי, להתיר נדרים או לראות כתמים, צריך לדעת את "כל התורה כולה". והביטוי הוא אותו ביטוי מוכר לנו מן ההקדמה לספר "משנה תורה":

וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל.

לפיכך קראתי שם חיבור זה "משנה תורה"′, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.

נמצא אם כן שספר "משנה תורה" נועד גם לכל מנהיג תורני. המציאות שלנו כיום חסרה את הדרישה להכיר את התורה כולה, ואין ספק שמפני כך, בין השאר, באים קלקולים בהוראת התורה. חסרונה של הסנהדרין ניבט מכל עבר לנוכח התפרקות התורה לאלפי רסיסים וזרמים.9 החזון הגדול שבחיבור זה הוא מסר ישן-חדש, בהיר יותר מן המשנה, תמציתי יותר מן התלמוד, בתיאור חי של מה שיש ומה שעתיד להיות, הדוחף את האדם קדימה אל מה שחסר לו. עניין זה דורש שינוי תודעתי ארוך טווח, שבעזרתו נזכה להעמיד מנהיגים המכירים את השאיפה היהודית, את מכמני התורה שבעל פה ואת הודה הנכבד. רק אם אנשים יסתכלו רחוק, הם לא יאבדו את הדרך שמולם. מימוש החזון בוא יבוא.
חזור למעלה

משנה תורה" - לכל העם

הספר נכתב לכל, ו"כתר תורה - הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל... כל מי שירצה - יבוא וייטול" (תלמוד תורה ג,א). ועל לימוד ההלכות אומר רבנו (יסודי התורה ד,יג):

ואפשר שידעם הכל: גדול וקטן, איש ואשה, בעל לב רחב [הבנה מעמיקה] ובעל לב קצר [הבנה שטחית].

ואמנם משעה שכתב הרמב"ם את חיבורו זה, משמשת תורתו בסיס לכל דיון תורני, ואין איש המבקש לפלס דרך אמת בתורת משה רבנו שאינו עוסק בדברי רבנו משה, הרמב"ם. אלפי חיבורים ופירושים נכתבו על חיבורו זה, אלו מקשים ואלו מתרצים, אלו מצדדים בו ואלו מתנגדים לו, והוא נעשה עד מהרה לנחלתם של תלמידי חכמים ושל כלל העוסקים בתורה, ואף חוקרים ומלומדים מצאו בו מקום להתגדר.

ואולם ברבות הימים נשתרשה הדעה שהספר קשה ללימוד, ושאין אדם יכול לקרוא בו ולפסוק הלכה על פיו מבלי לדעת תחילה את מקורותיו בתלמוד. כנגד דעה זו כבר כתב מרן רבי יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", בחיבורו "כסף משנה", על השגת הראב"ד הבאה בסוף הקדמת "משנה תורה":

ויכול כל חכם לב מהבאים אחריו לסמוך על ברירתו של רבנו. ואם יימצא איזה חכם גדול שלא ירצה לעמוד על ברירתו, עד שישקול גם הוא במאזני שכלו, מי מעכב על ידו מלעיין בספרי הגמרא והמחברים? נמצא שדֶּרך זה שדָּרך רבנו, תיקון לכל העולם, זולתי לחד בדרא [=לאחד בדור] באותו זמן. וגם לו הוא תיקון: אם יהיה נחפז לפסוק, יסמוך על דעת רבנו. וגם כשלא יהיה נחפז, לאו מילתא זוטרתי היא [=לא דבר קטן הוא] לדעת סברת רבנו.10

ואולם לעתים קרובות, כדי להבין את דברי הרמב"ם במקום מסוים, יש להכיר את ספר "משנה תורה" כולו, וכדי לעמוד על טעמם, על עקרונותיהם והגותם של דברים, יש להשוות את דבריו בכל רחבי משנתו, כמאמר חכמים: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ר"ה ג,ה).

מכל מקום, כדאי הוא חיבורו זה של הרמב"ם לשמש כיסוד לכל לימוד, שסביבו יוכל הלומד להעמיד שיטות אחרות ולהשוות ביניהן, שאם לא כן, ילך לאיבוד בסבך השיטות. 11 מהדורה זו נועדה להשיב את כוונת מחברו למקורה, לשמש ספר לכל, לדעת מהו החזון של התורה השלמה ולשאוף כולם כאחד למימושה. ואנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיזכנו לראות בקרוב בהוצאת מהדורה מורחבת הכוללת את כלל השיטות בתחום זה בתמצית הלכה למעשה, ובכללן שיטות הגאונים והראשונים שנפסקו בשולחן ערוך וברמ"א, וכן עיקר פסקי האחרונים בעניינים שנתחדשו בימינו.
חזור למעלה

ספר מופת

"משנה תורה" כספר מסכם בולט באי ציון מקור ההלכות הפסוקות בו, אך ברור כי שורש כל דבר מדבריו בדברי חז"ל ובתורת הגאונים. המתחקה אחר דבריו ימצא כי כמעט שאינו אומר דבר שאינו מיוסד על דבריהם, וכשהוא נצרך להסיק דבר מדעתו, הוא מקפיד לציין את הדבר בלשון "ייראה לי" וכיוצא בזה. מאמציהם של דורות רבים מחכמי ישראל למצוא את מקורותיו של הרמב"ם נשאו פרי, ודבריו הולכים ונמצאים תואמים להם להפליא, והיום הם נהירים לנו יותר מתמיד, כיוון שנחשפים לפנינו גנזי קדם, ואוצרות כתבי הקדמונים והגאונים הולכים ומתגלים.

היו שחשבו לשווא שהרמב"ם מתכוון לבטל את לימוד התלמוד, אולם הוא עצמו כבר ביטל זאת במענה לשואלו (איגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, עמ′ תלט):

דע תחילה שאני חס ושלום לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא ... היודע עד שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חיבורי... וגם שניים שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם מסכתות אשר שאלו. וכי אני צוויתי או עלתה על לבי שאשרוף כל הספרים שנעשו לפניי מפני חיבורי?! והלוא בפירוש אמרתי בתחילת חיבורי שלא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח, למי שאינו יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמותר, והארכתי בדבר זה הרבה.

וכן נראה גם מדקדוק דבריו בחיבור זה (תלמוד תורה א,יא):

וחייב לשלש זמן למידתו: שליש בתורה שבכתב, שליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע היאך הוא עיקר המידות, והיאך יוציא האסור והמותר, וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה. ועניין זה הוא הנקרא ′תלמוד′.

ודברי קבלה [נביאים] בכלל תורה שבכתב הן, ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והעניינות הנקראין ′פרדס′ בכלל התלמוד.

נמצא ששלושה דברים יש לפנינו: א. לימוד התורה שבכתב, דהיינו המקרא; ב. לימוד התורה שבעל פה, ובזה כלולים גם הפירושים למקרא; ג. לימוד התלמוד, ואין הכוונה למובן המצומצם של לימוד התלמוד הבבלי והירושלמי, אלא לשיטה של הסקת מסקנות, המצויה במכלול המקורות, כגון מדרשי ההלכה וכדומה. מכל מקום, בביטוי ′תורה שבעל פה′ מתכוון הרמב"ם, כפי שאפשר לראות ממקומות אחרים (ראה פירוש יד פשוטה), להלכות פסוקות, ובעיקר ל"משנה תורה".

וכפי שהבאנו לעיל, מי שמתחיל ללמוד, קורא בתורה שבכתב ועובר לתורה שבעל פה, לימוד המתחיל בספר "משנה תורה", ורק לאחר מכן, לדעת הרמב"ם, אחרי שיש לאדם יסודות מבוססים, והוא מוכשר לכך, הוא עובר ללמוד תלמוד.12ומהלכות תלמוד תורה 13 עולה גם שספר "משנה תורה" הוא גוף הידע הבסיסי שהאדם צריך ללמד את בנו כחובת האב לבנו, ולא רק כספר מופת בלימודיו של כל אדם.

ואכן, נדמה שהשאלה הגדולה אם התכוון הרמב"ם להחליף את לימוד התלמוד בלימוד ספר זה מתבהרת יותר. לא את התלמוד התכוון להחליף, אלא את המשנה. דבר זה עולה בבירור גם מן התלמוד (בבלי, קידושין ל,א):

אמר רב ספרא... לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.

ספר "משנה תורה" עדיף מן המשנה, מפני שאי אפשר לפסוק מן המשנה, 14 ואילו הוא מקיף, ברור, מעניק כיוון. עניין הלימוד "המשנתי" עולה מהקדמת הרמב"ם לספר "משנה תורה" (הקדמה מ):

וראיתי לחלק חיבור זה הלכות הלכות בכל עניין ועניין, ואחלק ההלכות לפרקים שבאותו עניין, וכל פרק ופרק אחלק אותו להלכות קטנות, כדי שיהיו סדורים על פה.

"סדורים על פה", כדי שיילמדו כמו המשנה. לכן ההלכות בו קצרות הן, ובכתבי היד במקרים רבים הן קצרות יותר מבדפוסים.15

נמצא אפוא שאמירתו של הרמב"ם, "אינו צריך לקרוא ספר אחר ביניהם", אין משמעותה שאין צורך ללמוד ספרים אחרים, אלא שלהבנת "משנה תורה" וידיעת פסקי הלכות אין חובה להכיר את התלמוד. זו כוונת רבנו. והשאלה עדיין מהדהדת. 

קצרה היריעה כאן מלפרט בעניין דרכם של רבים לפסוק כרבנו וכפשט דברו. 16 אך הדברים נראים ברורים כי רק מי שיודע את הספר הזה כולו, יכול לפסוק על פיו בדברים שאינם פשוטים, כיוון שנדרש תיאום בין כל ההלכות שבו כדי לפסוק הלכה למעשה. דוגמה לדבר ניתן לראות בעניין שיעור כזית, 17 מונח המשמש בכל רחבי הספר, אך עיקרון חשוב בהגדרתו בא רק בהלכות מעשה הקרבנות (יג,יד): "אין קומץ פחות מכשני זיתים". ומאחר שהקומץ הוא הרווח שבין אצבעות היד כשהן כפופות לתוך פס היד, ונפחו לכל הפחות שני זיתים, נמצא ששיעור כזית לדעת הרמב"ם פחות בהרבה מן המקובל בימינו.18
חזור למעלה

הלכות והליכות

בכל יום בשחר אנו אומרים בתחילת התפילה: "תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: ′הליכות עולם לו′ (חבקוק ג,ו) - אל תקרי ′הליכות′ אלא הלכות" (סדר התפילות א). משמעותה של אמירה זו אינה משחק מילים דומות (הליכות-הלכות) אלא עמידה על מהותה של ההלכה ועל ייעודה. שינון ההלכות מלאות הפרטים רב כוחו [="מובטח לו"] להביא לסלילת שבילי מחשבת האמת בהבנת המציאות ולידי תפיסה נכונה של החיים [="הליכות עולם"].19 המעבר מן ה"הלכות" אל ה"הליכות" הוא המעבר מן המעשה החיצוני אל עיצוב ההכרה והתודעה בדרך ה′. שינון הלכות פסוקות הוא המפתח להכרה זו, בתנאי שהלומד נותן את דעתו לא רק למקורה של ההלכה (מאין היא נובעת) אלא בעיקר למגמתה (לאיזו תפיסה היא מובילה). משל למה הדבר דומה? למעבר מקריאת תווי נגינה לנגינתם בפועל, שרק אז הם פורטים על הנפש.

אף ה"הלכות" תהפוכנה ל"הליכות" רק בחיים מלאים ותודעתיים של הפנמתן ומימושן. המשננים את ההלכות וחיים אותן נמצאים במעלה הגבוהה של לומדי התורה, שהרמב"ם מלמדנו לטרוח וללכת בעקבותיהם. וזה לשונו (הלכות תלמוד תורה ז,יב):

מי שנידוהו בחלום, אפילו ידע מי נידהו, צריך עשרה בני אדם ששונין הלכות להתירו מנידויו. ואם לא מצא - טורח אחריהם עד פרסה. לא מצא - מתירין לו עשרה ששונין משנה. לא מצא - מתירין לו מי שיודעין לקרות בתורה. לא מצא - מתירין לו אפילו עשרה שאינן יודעין לקרות. לא מצא במקומו עשרה - מתירין לו אפילו שלושה.

ואכן, ה"הלכות" (המעשים) וה"הליכות" (ההשקפות) משמשות כמארג אחד בהוראות התורה, מארג בל יינתק, כדי "לתקן הדעות וליישר כל המעשים", כלשונו המופלאה של הרמב"ם בסוף ספר הקרבנות.20 אחד הביטויים הנוקבים לדבר הוא ההלכה בדיני עיר מקלט (הלכות רוצח ושמירת נפש ז,א):

תלמיד שגלה לעיר מקלט - מגלין רבו עמו, שנאמר: "וחי" (דברים יט,ה) - עשה לו כדי שיחיה. וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד - כמיתה חשובה.

תוקפה של הלכה זו בניסוחו הנפלא של הרמב"ם אינו רק בחיובה המעשי, אלא יש בה כדי ללמד על מהותם של החיים ועל מהותו של המוות. החיים הם הדעות הנכונות (מו"נ א,מב), לא רק במובן של אוסף ידיעות, אפילו אם הן מובנות, אלא ביכולת האדם לחיות תובנות אלו בהכרתו ובתודעתו המלווה אותו בכל עת. הלכה נפלאה זו נוקבת הבנה עמוקה בפער בין ייעודה המלא של התורה לבין התפקיד שהתורה ממלאת כיום. הלכה זו נמצאת בין דיני עיר מקלט, שאינם נוהגים בימינו, ומשום כך אינם כלולים בספר "שולחן ערוך", אך חשובה היא עד מאוד, מפני שהיא נוגעת לחיי היומיום בכל זמן. השמטתה מתלמודה של תורה, משום שאי אפשר לקיימה בזמן הזה, יש בה יותר מהחמצה עצומה של כוונת התורה.

הלכה זו אינה יחידה. יש כמוה הלכות רבות העוסקות בטהרה, במקדש, בקרבנות, בסנהדרין, בנזירות ועוד. כדי להבין את מידת ההחמצה, די אם נאמר שמתוך תרי"ג מצוות התורה, ניתן לקיים בימינו רק כעשירית, ואילו כדי לקנות דעה שלמה, יש להקיף את התורה שבעל פה כולה, ואין בידך ספר אחד העושה זאת פרט לספר זה.

לסיכום: הפסיקה, ההכרעה ההלכתית, אין מטרתה רק "לדעת מה יעשה ישראל", אלא בעיקר, מתוך המעשה, כיצד יחשוב ישראל. משמעותה של ההכרעה בין דעות החלוקות בדין ובמעשה ומבטאות גישות השקפתיות מנוגדות זו לזו היא קביעת עדיפות להשקפה מסוימת בחיים. המשפט התלמודי המפורסם, "אלו ואלו דברי אלהים חיים", אינו מסתיים באמירה זו בלבד אלא בהכרעה הברורה: "והלכה כבית הלל" (בבלי עירובין יג,ב). כלומר, אלו ואלו מציגים נקודות מבט נכונות של החיים, אך יש להכריע לטובת החשובה שבהן. הבנה זו היא המעניקה להלכה משמעות של השקפה. אם נדע את ההלכה כולה על כל היבטיה, נוכל להבין את המארג ההשקפתי שהתורה ומוסריה מנסים לטעת בנו.

במכלול השלם של ציוויי התורה, באים לידי הכרעה כל היבטי החיים. באמרנו "השלם", כוונתנו ל"תורה שבעל פה כולה". לכל דין יש פנים אחרות המשתקפות בו, והאדם צריך לא רק לשנן את ההלכות, לא רק לקיימן או לשאוף לקיימן, ולא רק להבינן, אלא להכיר בהן ולחיות אותן. תביעה זו טומנת בחוּבה מאמץ של לימוד, של תיאום הדינים ושל העמקה גדולה במסקנותיהם. מבחינה זאת, ספר "משנה תורה" אינו רק חיבור הלכתי, "לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות" (הלכות יסודי התורה ד,יג), אלא חיבור הכולל גם עניינים של השקפה, לא רק עקב שיבוץ דברי הגות ומוסר בו, אלא בעיקר משום שההלכה היא היא ביטוין של ההשקפה והדעה, והקשר האמיץ שבין ההלכה לבין ההגות יש בו כדי לסנן השקפות של הבל ורעות רוח.

נמצא שיש תשובה לשאלה המנקרת בלומד שיש בו דעת לשאול ′למה כל איש ואישה צריכים ללמוד את עבודת הקרבנות, הרי לא כל אדם כהן, ובוודאי לא כל אדם כהן גדול′. התשובה הפשוטה היא שאם לא נלמד, איך יתממש החלום? איך נבנה בית מקדש? והתשובה המתחדדת כאן היא גדולה יותר: כל אלו מלמדים אותנו איך לחשוב כיהודים. אם אין האדם יודע מה עושים בבית המקדש ובבית דין, חסר לו דבר מה גדול וחשוב.
חזור למעלה

"משנה תורה" ו"מורה הנבוכים"

מבחינת קשר בל ינתק זה של הלכות והליכות, במקום שמסתיים "משנה תורה", מתחיל "מורה הנבוכים", ספר ההגות שכתב הרמב"ם, ובמקום שמסתיים "מורה הנבוכים", מתחיל "משנה תורה".

שני הספרים הם שני מבטים לאותו דבר. גם הספר הפותח והספר המסיים את "משנה תורה" תואם את המסר הגדול העולה מסיום ספר "מורה הנבוכים", המבוסס על רעיון נשגב במקרא (ירמיה ט,כב-כג):

כה אמר ה′ אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה′ עֹשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאם ה′.

והרמב"ם מפרש אותם על אתר. וזה לשונו:

רוצה לומר, מטרתי שיהא מכם חסד וצדקה ומשפט בארץ, שהמטרה להידמות בהן ושיהיו אלה הליכותינו. נמצא כי התכלית אשר הזכיר בפסוק זה היא, שהוא ביאר כי שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת, היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה, מתכוון בהן תמיד, חסד צדקה ומשפט - להתדמות במעשיו יתעלה.

זו מטרת כל התורה כולה. מתחילים בספר המדע ("השכל וידוע אותי") ומסיימים בספר שופטים, בהנהגה ("עושה חסד משפט וצדקה בארץ").

חזור למעלה

יתרון המהדורה והנחיה ללומד

כפי שנפרט להלן, יצאו לאור בדורנו כמה מהדורות מדויקות חשובות ששמו להן למטרה להביא לפני הלומד את דברי רבנו במדויק, ככתבם וכלשונם, בצירוף שינויי הנוסחאות ושאר הוספות מועילות סביב לדברי רבנו. אולם דווקא מתוך ריבוי שינויי הנוסחאות וחיבורי המפרשים שנדפסו במהדורות אלו, מתקשה הלומד לרוץ בתורתו ולשננה בקריאה שוטפת, ואף נמנעת ממנו ראיית דבריו בכללותם וסקירת נושאים שלמים מן החיבור במבט אחד.

יתרונו של החיבור במהדורה המדויקת שלפנינו, שאין בה פירוט של כל חילופי הנוסח ושאר הוספות, הוא בעצם הנגישות בה גם לעיון ראשון, בידיעה שלמה שאין צורך לבדוק אם אלו דברי הרמב"ם, בבחינת "נֵיתֵי ספר ונחזי". עיון מעמיק יותר בנוסחאות כתבי היד או בפירושים אחרים, הלוא הוא מצוי ואפשרי על ידי המהדורות האחרות. יתרון נוסף של מהדורה זו הוא במתן אפשרות ללומד להתרכז בדברי הרמב"ם ולא בפירושיהם של אחרים.

נוסף על כך, במהדורה זו יכול הלומד ל"רוץ" על פני הפרק ואף לסקור פרקים שלמים במבט אחד, לעמוד על מבנה ההלכות, היקפן וסדרן, ולחרוז הלכה להלכה בכל רחבי התורה, ולקיים בכך את מה שקבעו חכמים (בבלי: ברכות סד,א; הוריות יד,א) כי "סיני", כלומר מי שבקי בתורה ומשנתו סדורה, עדיף על "עוקר הרים", כלומר מי שהוא חריף ומפלפל בתורה, שאין משנתו סדורה. וכפי שכבר ראינו, הקשָרים הפנימיים בין פרטי ההלכות מרחבי התורה הם המעמידים כללים ברורים על תפיסתה השלמה של התורה.

מתוך כך, ראינו להעמיד לפני כלל ישראל מהדורה שלמה מבוארת ומדויקת בארבעה כרכים, קרובה ביותר לאשר יצא מתחת ידי הרמב"ם וכעיקר חפצו: מהדורה שניתן ללמוד ממנה את דברי הרמב"ם בכל עניין, לימוד על מנת לעשות, בין בסקירה כללית של נושא מסוים במבט עין אחד בין בליווי לימוד התלמוד, ואף תוך כדי לימוד "הדף היומי", שהרי מטרת דיוני התלמוד אינה אקרובטיקה מחשבתית ואיסוף ידע, אלא לחיות כיהודי בתודעה ובמעשה.21 לשם כך נועדה ההכרעה ההלכתית, ובה יש לסכם את המשא ומתן התלמודי.

לימוד שיטתי של ספר "משנה תורה" מציב לפני מי שלומד כמעט כל נושא בתורה שבעל פה תשתית רחבה וסדורה, מגדלור המסמן לו את נתיבי מחשבה ומעשה. גם ללומד בים התלמוד מובטח שדברי התלמוד יהיו סדורים ונהירים, בין אם ילמד את הרמב"ם בתחילה, בין אם ילמדהו כסיכום, ואף במהלך לימודו, בהפניות ל"מיימוני" שבציוני "עין משפט" שבשולי הדף.

יתרה מזאת, ראוי ללמוד את הרמב"ם כסדרו, בין ברהיטות בין בעיון, כקריאת קודשם וכמעשיהם של חכמים גדולים, כגון בעל "חקרי לב", או כדברי הרמח"ל (בסוף ספרו "דרך חכמה"):

מה שצריך כל הרוצה להיות חכם בישראל לדעת תחילה הוא... שיידע לימוד הש"ס... אחרי כן צריך שילמוד ספר היד החזקה להרמב"ם מראשו לסופו‏.

החיד"א מספר שתיקן תקנה בעניין זה (דבש לפי, מערכה ח,מא):

הוספתי בכל יום שילמדו... קצת דינים מהרמב"ם... וכתב מהר"ש בן הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו סימן נ"ב, דאם לומד שני דינים מהרמב"ם, מקיים ′שונה הלכות בכל יום′ ו′מובטח לו שהוא בין עולם הבא′"‏.

ודברי הראי"ה קוק בעניין זה ברורים (איגרות א קכה):

כמדומה שראוי להתרגל הרבה בחזרת הרמב"ם כסדר, פרק או פרקים בכל יום כפי האפשר, פעם בלא נושאי כליו ופעם עם נושאי כליו היותר עקריים, אבל העיקר החזרה ההקפית, שבהמשך העניין כמדומני שעתיד ספר "היד" להיות המעין המרכזי לתלמידי חכמים, ע"פ סדרי הלימוד שבהכרח יחודשו.

לימוד של ספר "משנה תורה" מותאם לכל העם נוסד לפני דור אחד על ידי הרבי מליובאוויטש, יחד עם כל ישראל במסלולים של פרק ליום או שלושה פרקים ליום.

וראויה לציון איגרת הרמב"ם ליהודי שלא ידע עברית על בוריה אך עסק בחיבור ככל יכולתו, שכתב לו רבנו לחזקו, שכל מה שילמד, ואפילו פסוק אחד או הלכה אחת, הרי הוא מקיים מצוות תלמוד תורה. זאת ועוד, הרמב"ם מדריכו להשתדל ללמוד את לשון הקודש כדי שיוכל להבין את ספר "משנה תורה", "כי הוא קל להבנה וקל מאוד לדעת אותו, ומשתרגיל את עצמך בו בספר אחד, תבין את כולו".22

ונחתום בדברי הרמב"ם לתלמידו ר′ יוסף ב"ר יהודה הבאים בפתיחת כרך זה (איגרות הרמב"ם, עמ′ קלה-קלו):

וכבר הזהרתיך שלא תתרשל עד אשר תדע את כל החיבור, ויהיה הוא ספרך, ותלמדהו בכל מקום, כדי שתשיג את כל תועלתו.אפשר (גם על פי המקור בערבית) להגות את המילה "ותלמדהו" בשתי דרכים, וְתִלְמְדֵהוּ או וּתְלַמְּדֵהוּ. מכל מקום, משעה שתלמדהו תחפוץ גם ללמדהו לאחרים.
חזור למעלה
 
ויהי רצון שיזכנו ה′ לשמור את כל דברי התורה הזאת לעשותם.

 

להורדת המאמר המלא


חזור למעלה
1. כינוי זה הוענק לו בשל היקף העניינים שהעלה ממרום מעופו ומבטו חד עין, המבחין בכל פרט של המציאות. ומקורו כנראה בתיאור האמור ביחזקאל (יז,ג), המתאים למותו של הרמב"ם.
2. לפי השערת הרב קאפח (מורה הנבוכים, הקדמה, עמ′ 21).
3. דברי ר′ שמעון במשנה (שבת יד,ד). וראה בפירוש הרמב"ם על אתר: "והלכה כר′ שמעון".
4. מהדורת שילת. בשאר ההפניות אנו מפנים לאיגרות הרמב"ם במהדורת הרב קאפח.
5. ראה בתפילת "עלינו לשבח": ′לתכן [=לבסס] עולם במלכות שדי′, שמקורה בברכה השלישית של מוסף ראש השנה ובתפילת היובל (סדר התפילות מז), ומשם נעתקה לסיומי כל סדרי התפילות בימינו.
6. ראה הלכות איסורי ביאה יד,א.
7. ראה מה שכתב הרמב"ם על חיבור המשנה בהקדמתו לפירוש המשנה (מהדורת קאפח, עמ′ יח), שקשה להבינו משום גדולת דעתו של רבנו הקדוש, שחיבר ספר זה לעצמו כפי רוחב דעתו, "לפי שחכמים הראשונים לא היו מחברים אלא בשביל עצמם". אך עיין גם בספר מורה הנבוכים (ב,לז): "אין חכם מחבר דבר לעצמו, ללמד את עצמו מה שכבר ידע" והערת הרב קאפח שם.
8. איגרות הרמב"ם (תרגום משולב ממהדורת קאפח עמ′ קכה ומהדורת שילת עמ′ ש-שא).
9. תוארי כבוד של "רב" או "ראש ישיבה" וכדומה נעשו אף בזמן הרמב"ם כינויים בלבד, חסרי משמעות המחייבת כראוי. ראה דבריו בפה"מ בכורות ד,ד.
10. כה דברי בעל כסף משנה, הרב יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך, אלו דברים נוקבים כנגד מי שאוחזם החשש שמא יפסקו הלכה כרמב"ם, אלא אם כן יאמר להם רב גדול שאפשר (ואני מכיר רב גדול שאומר שצריך לפסוק כהרמב"ם, ושמו בישראל רבי משה בן מימון). יש מי שעיקר לימודם מכוון לפלפול, ולא כדי לעשות, עד שניתן למצוא למדן שלמעשה אינו שואף לממש את התורה בחייו, שאף אם למד את מסכת בבא בתרא, העוסקת בענייני שכירות, והוא בקי בדיונים ובהוויות דאביי ורבא, לא עולה על דעתו שאם הוא בא לשכור דירה שעליו להשתמש בחוזה המתאים להלכה.
11. בדומה לדברי חכמים (בבלי ע"ז יט,ע"א-ע"ב) "גמרא [עיקר הלימוד] - מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני [שלא ייחלקו הלשונות]".
12. וכך יש להבין את האיגרת המובאת באיגרות הרמב"ם, מהדורת קאפח, עמ′ קלו. וראה לעיל הערה 4.
13. ראה הקדמה למשנה תורה, וביאורנו בתלמוד תורה פרק א.
14. בבלי סוטה כב,א "מבלי עולם...שמורים הלכה מתוך משנתם′′, מפני שהתלמוד עצמו פוסק אחרת. מה שאין לומר על משנה תורה שנועד להיות פסיקת הלכה על פי התלמוד.
15. ראה לעיל פרק ג, חלוקת ההלכות
16. ראה בהרחבה הקדמת הגר"י קאפח למהדורתו בשער ספר המדע. אף השולחן ערוך מיוסד ברובו המוחלט על הרמב"ם. ובדידי הווא עובדא, משעה שעמדתי על דעתי בחרתי לי את הרמב"ם כפוסק, אף על פי שהדורות הקודמים במשפחתי פסקו לפי השולחן ערוך. הרמב"ם אינו מזכיר את המושג ′אל תיטוש תורת אימך′, והדבר המחייב הוא רק התלמוד, ומכוחו מנהג המקום. ובמקום אחר נאריך לדבר בזה בעז"ה.
17. העירני עליה הרב שלמה בן אברהם שליט"א.
18. ובעניין זה אספר שכאשר שאלו את מו"ר הגר"י קאפח ′מהו כזית?′ ענה ′כזית′, וכשחזרו ושאלו אותו, ′כן, אבל כמה הוא?′, ענה ′כזית′, חזרו ושאלו ש′יש כמה שיטות, יש 27 סמ"ק ויש...′, והוא ענה בנוח נפש ′כזית′. גם אבותינו היו נושאים את עיניהם לשמים לראות מתי שעת המנחה, ואנו נושאים עיננו למטה, לשעון מעשה ידנו, לדייק בדקות ובשניות. ואכמ"ל.
19. עיון במקורו של הפסוק מגלה כי נושאו אינו הצדיק כי אם ה′, הפועל בעולם ומנהיגו. חכמים בדרשתם הסבו פסוק זה למי ששונה הלכות, שהוא הולך בדרכו של ה′ (עיין הלכות דעות א,יא-יד). ואכן מטרת האדם להבין את דרכו של ה′ בעולם (הליכות ה′ בעולם) על פי התורה, ומתוך כך לעצב את חייו (הליכות עולמו של הלומד).
20. תיקון הדעות - במובנו של המושג "דעה" - הוא גם המשמע המובא ב"מורה הנבוכים" (ג,נא): "ודע, כי מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפילה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר [הכשרה של הרגל וסיגול, כהערת המהדיר הגר"י קאפח זצ"ל] בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאילו התעסקת בו יתעלה, לא בזולתו". והבאתי משפט זה כתואם למה שכתב הרמב"ם ב"משנה תורה" בגלל שיש מי שטעה בדבר וייתכן שהוטעה מחמת התרגום הישן.
21. ראה דבריו הנפלאים של הרב קאפח בהקדמתו לספר מורה הנבוכים ובהערתו שם (א,עא הערה 10).
22. איגרות הרמב"ם (מהדורת קאפח, עמ′ קלה-קלו). עיין שם והרווה צימאונך.
חזור למעלה

קבלו מתנה עוד היום!

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו

וקבלו בחינם את רשימת כל תרי"ג המצוות

 מניין המצוות הקצר לרמב"ם

עם ביאור תמציתי

דואר אלקטרוני
שם

לוח רמב"ם יומי

הצטרפו ללימוד הרמב"ם היומי. פרק אחד ליום נמשך כ-3 שנים 3 פרקים ליום נמשך כשנה לימוד ספר המצוות 2-3 מצוות כל יום נמשך כשנה. התחילו עכשיו! להורדת לוח זמנים

אתם יכולים ליהנות כבר היום מהמהדורה שלנו!

הזמינו עוד היום את המהדורה שלנו ותוכלו ליהנות מהנוסח המדויק, מהמפתחות הרבים ומהביאור הייחודי שלנו.

במהדורה שלנו יתרונות רבים על פני מהדורות קודמות.

הרכישה מתבצעת בשירות עצמי באתר. אנו נשלח לכם את הספרים עד הבית!

לדוגמאות  לרכישה