 |
|
|
 |
|
|
|
|
 |
 |
|
 |
 |
|
 |
 |
|
|
ברוך אתה יי אלוהינו ואלוהי אבותינו שהחיינו וקיימנו, במלוא משמעות צירופי המילים, והגיענו לזמן הזה, להניח לפני כל בית ישראל את החיבור משנה תורה במהדורה מהודרת מוגהת ונהירה, עד מקום שידינו מגעת, כפי שיצאה מתחת יד רבנו הקדוש משה בן מימון, מאור האפילה, הנשר הגדול (1). מלאכת שמיים של זיו התורה, בהודהּ ובהדרהּ, אשר לפניו לא היתה כמותה, ומאז ועד עתה אין כמותה, כלילת השלמות: בהיקף הנושאים, במיון ובסדר המופתי, בלשון המלוטשת ובדיוק התיאור והניסוח.
לא פעם התפעל הרמב"ם מדרכי הניסוח המדויקות והמקיפות של חכמי המשנה; כיצד במילים בודדות קלעו בתארם עניין עמוק ושלם בהויית החיים, שהרמב"ם בעצמו הקדיש לכך מספר פרקים להבנתו. דבריו הנפלאים בסוף הפרק החמישי מהקדמתו לפירוש המשנה באבות, המובאים להלן, יכולים להיאמר אף על החיבור "משנה תורה":
"כבר כללו חכמים, עליהם השלום, כל העניין הזה, בלשון הקצר ביותר שיכול להיות, והקיפו את העניין היקף שלם מאוד מאוד; עד שכאשר אתה מתבונן בקוצר אותם המילים, איך נאמרו על הענין הגדול והעצום הזה בכללותו, שכבר חוברו בו חיבורים ולא הקיפו את כולו , תדע שהוא נאמר בכוח אלוהי בלי שום ספק כלל".
העומד מול מלאכת שמיים מרשימה זו, אינו יכול להישאר שווה-נפש, לא רק למול תוצאות היצירה המופתית, אלא אף למול דרך היצירה: מפעל של איש אחד, אשר טבעו נודע בעולם עוד מ"פירוש המשנה" בחייו, וזמנו מוקדש גם להנהגת קהילה ולשיעורי תורה, ללא צוות עוזרים, תוך זמן קצר, ולא ייאמן, בתוך 10 שנים או אף ב-14 שנה(!) (2); אין זאת אלא כי סיוע אלוהי ליווהו.
בהקדמה ל"משנה תורה", עומד הרמב"ם על מובנו של שם הספר (הקדמה, לט). נדמה כי הפסוקים הפותחים דברי מבוא אלו, אשר מוסבים על חובת המלך לכתוב לו ספר תורה שני, בוודאי עמדו למול עיני רבנו, ובחירת השם "משנה תורה" מקבלת מובן נוסף: ספר המלכות לבני המלכים, ו"כל ישראל - בני מלכים הם" (3).
כל ההקדמה (PDF)
| |
|
