 |
|
|
 |
|
|
|
|
 |
 |
|
 |
 |
|
 |
 |
|
|
הרמב"ם נולד בשנת דתתצ"ח - 1138 למניינם (1) בעיר קורדובה שבספרד, נפטר בכ' טבת דתתקס"ה - 1206 למניינם , בפוסטאט שבמצרים, ולפי המסורת נקבר בטבריה. הרמב"ם הוא גדול הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, מנהיג קהילות מצרים וסביבותיה, איש מדע ורופא, המשפיע לדורות.
| הרמב"ם נולד למשפחת רבנים ודיינים; אביו היה ר' מיימון הדיין (2). כבר בבחרותו כתב הרמב"ם חיבורים תלמודיים (3), שלא הספיק להוציא לאור, וכן את החיבור מילות ההגיון המכיל מונחי לוגיקה (4). במהלך חייו, ובעיקר לקראת סוף חייו, חיבר הרמב"ם כתבים רפואיים.
| בעקבות רדיפות שמד נגד היהודים בספרד המוסלמית עקרה משפחת הרמב"ם לפאס שבמרוקו. בעת זו, היה הרמב"ם לפני שנתו ה-22. שם החל הרמב"ם בגיל 23 את פירוש המשנה (5). בשנים אלו, כנראה, כתב הרמב"ם את איגרת השמד בה יצא להגנת אנוסי האיסלאם, ובה לימד עליהם זכות ויעצם לעזוב את תחום המדינה עד עבור הגזרות. התגברות הקנאות המוסלמית והתעוררות רצונו של מלך מרוקו להמית את היהודים שבתחומו, אילצה את משפחת הרמב"ם לנדוד שוב. בהיותו בן 28, הגיע לארץ ישראל דרך עכו; בני משפחתו שהו פרק זמן קצר בעכו, ומשם המשיכו תוך הסתכנות (בשל מסעות הצלב) בדרכם לירושלים, "לבית הגדול והקדוש", ולחברון. בארץ - ישראל שכנה אז קהילה יהודית קטנה השרויה בעוני ובחוסר ביטחון. קשיי המחיה בארץ וסכנת התפשטות הקראות במצרים, בה ישבה קהילה יהודית גדולה, הניעו את הרמב"ם לצאת למצרים, ולהגיע לקהיר העתיקה (פוסטאט). (6) שם נשא אשה ממשפחה מיוחסת. בגיל 30 סיים את פירושו למשנה, שחלקו הגדול נכתב בשנות נדודיו (7). בשלבים אלו, כתב הרמב"ם את ספר המצוות למניין כל מצוות התורה, כמפתח לחיבורו ההלכתי העצום משנה תורה, (8) חיבור המקיף את כל התורה שבעל פה, ואשר כתבו לבדו במשך 10 שנים או 14 שנה בלבד (!) החל מגיל 30. במשך תקופה זו התפרנס הרמב"ם מעסק משותף עם אחיו, אשר איפשר לרמב"ם להתמסר לכתיבה. סמוך לגיל 39 טבע האח בים הודו, ובידו ממון רב של הרמב"ם ואחרים. הרמב"ם חלה, כנראה מצער, למשך שנה תמימה.
| כבר בשנותיו הראשונות במצרים, מילא הרמב"ם תפקיד מרכזי בהנהגת הציבור. למרות עיסוקיו הרבים, טיפל גם בענייני הקהילה והרביץ תורה ברבים. בספרי שו"ת הרמב"ם רוכזו שאלות שהופנו אליו מכל רחבי העולם היהודי, בהם הוא משיב להם בהשקפתו המיוחדת, האנושית ורבת ההיקף.
| למורת רוחו, נתמנה הרמב"ם כרופאו האישי של המלך צלאח-א-דין. משרה זו עשקה את זמנו היקר וכילתה את כוחותיו; אעפ"כ עשה את מלאכתו נאמנה. הרמב"ם התערב למען יהודי תימן במצוקתם, ולתשובתו אליהם - איגרת תימן - נודעה השפעה מכרעת על ההתפתחות הרוחנית של יהדות תימן.
| בגיל 48, נולד לו בנו, ר' אברהם. ובגיל 49 –53 כתב הרמב"ם את ספרו במחשבה היהודית מורה נבוכים שיועד לתלמידו. את איגרת תחית המתים כתב הרמב"ם לחזק את האמונה בתחית המתים, לאחר שייחסו לו את אי האמונה בה.
| במקומות רבים קבעו צום ועצרת על מות הרמב"ם. רגשי ההערכה והכבוד שרחש עם ישראל כולו לרמב"ם, באו לידי ביטוי באמרה המפורסמת "ממשה עד משה לא קם כמשה".
|  |
חתימת ידו המקורית של
רבנו משה ברבי (=בן רבי) מימון זצ"ל (=זכר צדיק לברכה) |
|
|
